היכן שהאש בוערת

וובכן למי שלא יודע, אני שחקן תפקידים, אך פוסט זה לא נועד להסביר על מה מה זה משחק תפקידים - רבים עשו זאת לפני ומי שמעוניין מוזמן בחום לקרוא את הקטע הבא

http://roleplay.org.il/?page_id=13

העניין הוא להציב את הכל בהקשר, הקטעים הבאים מכונים טיזרים והינם קטעונים המזמנים שחקנים להרשם ל ''הרפתקה'' שאותה אני מנחה, הסיבה שאני מביא את הקטעים הללו (''טיזרים'') היא משום שאני חושב שהם יפים. אנא לא להעתיק או להשתמש בקטעים אילו ללא רשותי . תודה

המכונה הנפלאה

אתם בני אנוש החיים על גבי עיר מכנית גדולה,

הכוכב שלכם הוא מכונה מופלאה שמטרתה נשכחה מזמן
ובוניה אינם עוד .
עולמכם עטוף בציורים בשפות מאותם זמנים,
שפות שאיש כבר אינו מבין .
משהו בכם, עמוק בפנים, אומר לכם שכך לא צריך להיות,
אתם לא נוצרתם לדרוך על מתכת
והרקיע לא אמור להיות מזכוכית,
ורק אתם קיימים על הכוכב, כל השאר ריק.
דורות על גבי דורות חיו בעיר, מאות אלפים,
אך אותה הרגשה עמוק בלבכם פנימה – משהו לא נכון.
וירוס קטן התעורר במערכת,
וירוס קטן יצר נוסחה לא מובנת,
הוירוס יתחיל לפרק את המעגל
ויגרום לקריסת הכל.

הלילה שיבוא אחר היום

בני אל השמש

בנות אלת החיים

בני נצח אתם

שבים מעולם המתים

משרפה תרקמו גידים ,

מהאפר יבנו לכם מחדש השרירים ,

מריסוק יתאחו לכם הפרקים ,

אחר שינת מוות בקבר שבמרכז ארץ החיים .

לכם אין זמן , אתם לעולם לא מתים

תפקיד אחד היה , יש ויהיה לכם תמיד

לשמור על אלו שמתים.

והרוע גובר , מאים לפרוץ לארץ החיים –

וכך קרה שלבני האלמוות נשאר

הכי מעט זמן מבין כל הקיימים .

השמש העולה

כיצד קרה שהטקסים העתיקים וקולות שירת התפילה אינם מפלחים עוד את דממת המקדשים בממפיס והשאול גולש אל העולם במהירות מדאיגה .

וכך קרה שהקולמוס הכותב בספר החיים כבר יבש והיד שכתבה בו כבר עשוית ערפיליים בלבד .

ילד קטן ביקש להיות מלך כאשר לא היה סיכוי שיגיע לגיל בגרות ,

נערה מתבגרת נפלה לסמים משום שנכשלה ליצור עולם שכולו טוב ,

נזיר שמקדשו נחרב הביט על התהום שבספת ממלכתו כששאל עצמו האם

יגיע לאלוהות שלו כשיקפוץ .

לכולם היו שאיפות, תקוות זוהרות, חלומות שבורים,

אך בסופו של דבר כולם הגיעו לאותה נקודה בין מוות לחיים.

העין הרואה הכל מבחינה בצועקים מספיק חזק

ולספר החיים בו כתוב הכל נוספו כמה מילים אחרונות בדיו היבש .

יש להיזהר במה מבקשים .

לב מאבן

'' יש אנשים אם לב של אבן....... ''

חייל מעופרת לעולם לא בוכה !

לעולם לא מתלונן על כאב !

תמיד חסר ספקות !

ללא פניות !

חייל שכזה מורכב מברגים ,אומים

וגלגלי שיניים מסתובבים .

מוחו אינו אלה זרמי חשמל

ומתקיים ללא תהיות או רצון .

בכל כמה זרמים ישנה הפרעה קטנה בזרם ,

ואפשרות הלא אפשרית ביותר מתוך אלפי האפשרויות

קורת......

'' ...ויש אבנים אם לב אדם ''

כמה טוב שחזרת

כשאחיה מת היא ישבה אבלה על הארץ לא חודש אחד אלה רבים , לבושת שחורים. הצער היה עמוק וחד, כל זיכרון שלו חידש את מעין הדמעות, אך היא לא יכלה לחדול מלחשוב עליו.
כל יום התפללה לעילוי נשמתו , מקווה לסימן אלוהי על שמצא את השלווה אך שום סימן לא הופיע וליבה התמלא ספקות.
כל שנה היא פקדה את קבר אחיה, הפצע שבנפשה מחלים ,כל שנה היא דברה אל קברו בידיעה שלעולם לא ישיב.
כל כמה זמן התפללה להדרכתו , לעצתו וסיפרה כמה בודדה היא בלעדיו,

והוא - הקשיב

דלת

את כל אחד מכם דוחף רצון לגלות דבר שהוא אינו יכול לעיתים להגדירו בשם אך אתם יודעים שהוא ימלא את החצי השני שלכם, לעיתים אתם חולמים על דבר כו מופלא עד שבהתעוררות אתם שוכחים כמעט את כולו אך אתם מקדישים את חייכם כדי להיזכר בו.

אתם כולכם אגדות שחלמו שהן בני אדם, סוד כביר מחכה לו מאחרי דלת מוצלת במעמקי נפשכם ובידכם, ישנו מפתח.

לחופש נולדו

אדם לוקח אישה ,אונס אותה ומוכר את ילדיה ,

לוקח גבר ,מפשיטו מכל צלם אנוש עד שנשבר תחת קרני שמש,

לוקח ילד ועוקר אות לשונו כדי שלא יצעק את סודות אדונו .

אחד אחר השני כפחמים לבערה הם נאספו ,שועבדו ועונו .

את גופם רתמו כבהמות משא ואת שביבי נשמתם רצו לגרוס תחת יד לבנה .

משחק קלפים אחד שמתמרן חיים ,

מציאות מתקלפת ככל שמתקדמים ,

עבדים עד מותם ושערים שלנצח חסומים .

האם אין כץ לאכזריות בין אנשים לאנשים ?

האמונה בדמיון

הכוח הפנימי שבוער בכל אדם ,
הכוח שמתעורר ומאז לא נרדם ,
נולד מהאמונה .
האמונה משנה מציאות, זאת כל המוארים יודעים ,
מביאה הארה כבירה ככל שקצוות הידע מתרחבים .
ככל שההארה גדלה העולם משתנה מסביבה ,
חלום ומציאות מתערבבים לאחד ,
תפיסת העולם והיקום מתחברים ,
לאמת סובייקטיבית המוסתרת מאחורי ציפוי של שקר .
הרצון הבוער שלעולם לא יירדם מכוסה מאחורי רעלה
של אמונות אישיות והנחות שהאדם יצר בעצמו .
והחיפוש אחר אותה אמת , הארה , אמונה וכוח
דורש את המחיר הכבד ביותר שנתן לתת .

התעלול של הרמיוני

אלף הבית הזקן הביט בעיניו הגדולות על רשימת השמות האין סופית של האדונים אותם שירת, את כל האדונים סיפק מינקותם ועד שקמלו ומתו אך הוא נשאר חי לעד.

האלף העביר את אצבעו הגרומה על רשימת השמות, עולה אט אט להתחלתה, לשם הראשון ולאדון שייסד את הבית, שמו סאלאזר סלית'רין ....

מה שיושבי הבית לא ידעו ושאר העולם שכח הוא שאלף הבית הזקן הכיר אישית את אותו מייסד ועד היום הוא זוכר את מילות הקסם '' ...ולנצח תשרתו...'' .

בכל הקסמים העתיקים ואף בחזקים ביותר שביניהם ישנם פגמים ואומנם האלף הזקן נאלץ להיות משרת בשל אותו קסם עתיק אך הוא הקדיש את חייו לחיפוש הפגמים שבו.

האלף הזקן ידע שהזמן קרב בו המשרתים יהיו שוב חופשיים.....

שיר העוזבים

'' אני מצהיר מיום זה להתכוננותי למסע הגדול,

ונשבע בכבודי ובנשמת הפיה שבתוכי –

שמרגע שאפסע את פסיעותיי הראשונות ,

אני לא אחזור לאחור וגם לא אהיה כמהה למה שנאבד.

אני מפנה את פני מרוחות החורף ומציבם לעבר ארקדיה

ואכוון את חיי ומאמצי להגעה לשערי הכסף לפני יום הדין.

אני נע קדימה עם לב שלם , ראש שקט ונפש מחודשת מאנרגיה

משום שאני הולך לבסוף למקום ממנו באתי.

בכך אני נשבע במילים אלו ,

אני עוזב את העולם הזה מאחור ''

מפתח הזהב

חמשה ילדים לונדוניים קמים בוקר אחד , אמא מעירה אותם .

הילדים ירדו למטבח בפיג'מה , אכלו את הקורנפלקס ושתו את השוקו.

לאחר הם התלבשו ,צחצחו את השיניים ,הכניסו את הסנביץ' לתיק ונישקו את אמא שלהם לשלום .

הילדים עמדו ליד תחנת האוטובוס , מזג האוויר היה קריר והם רעדו קלות מתחת למעילים שלהם , היום האוטובוס איחר במעט .

כשעלו הילדים על האוטובוס הם שילמו לכרטיסן , הביטו על הילדים האחרים שהיו על האוטובוס וישבו במקום האהוב עליהם .

מה שהילדים הללו לא ידעו הוא שהיום , הם לא יגיעו לבית הספר .

מפגש העין השלישית

האדמה השחורה מלאת בקעים היא , צמאה למים ,חדה כזכוכית וחסרת כל לשד חי .

ענני עפר שחורים צהובים חונקים את ההרים ,חוסמים כל כוכב.

עמודי בטון ונהרות אספלט הם הדברים היחידיים שצומחים על האדמה השחורה ,

מוארים לאורה של שמש חיוורת שמנצנצת על נהרות מזוהמים.

בעיר אבודה , בן דיונות חול ,אבק וערפל יש בנין סדוק ושבור, חסר צבע

ומחורר . בבניין אישה צורחת , מתנשפת , אנשים מקיפים אותה מכל עבר.

האישה יולדת תינוקת – ילדה .

ילדה אם סמל של ירח על צברה ועל כתפיה חובה להציל

,את על כל מה שנישאר .

העוצרת

אנשי הרחוב בפסולת נעים , כל יום מלחמת הישרדות הם עוברים ,

בסמים , מכות , גנבות ופריצות את חייהם ממלאים .

דבר רב ערך עבד לתאגיד גדול ,

והם מחפשים .

אנשי הפשע המאורגן בחיים הם סוחרים , חלקי גפים ונשקים לא חוקיים .

חוק כבוד עטויי קטיפה בזויה , אוספי ממון שלעולם לא יספיק .

דבר חשוב עבד לתאגיד גדול ,

והם מחפשים .

אנשי הממשלה במשרדיהם יושבים , ממלמלים מילים חסרות כוח ,

בעבר הם היו אוחזים בראש הכוח והוא אבד אך אותו הם אינם שוכחים .

דבר יקר עבד לתאגיד גדול ,

והם מחפשים .

אנשי התאגידים בחדרי ישיבות מתקהלים , הרחק מעולמנו ,מאחורי שורות של שומרים . בדמיונם את עולמנו מחלקים , או שכח הם חושבים .

דבר בעל יחוס עבד לתאגיד גדול ,

והם מחפשים .

ואני ? ,

אותי כולם , מחפשים .

האיש שיודע את החושך

אנשים אינם זוכרים בבהירות את זיכרונותיהם ,

על הלא נעימים הם איכשהו חושבים,

ואת האיומים ביותר ,הם מדחיקים.

אנשים לא נוטים לראות את הסיוטים סביבם,

דברים מפחידים ששמעו מובלים להיות שמועה ,

אלו המבעיתים הם הופכים לאגדה.

יש אנשים שלא משנה מה יעשו ,

רואים ,זוכרים ויודעים

מה ,נא לו

בחושך